מות הדיפלומטיה הישנה

הדיפלומטיה מתה. מנהיגי היום דומים יותר לסוחרי שטיחים בשוק, שיודעים לבקש מחיר בידיעה כי הקונים יוכלו להתמקח והם בסופו של דבר יסתפקו בהרבה פחות מאשר מחיר המדבקה. קחו את טראמפ לדוגמא. הוא בהחלט עשה הרבה ממה שהבטיח שיעשה, וזה לזכותו. אותו הדבר עם הצמד האיטלקי Salvini / Di Maio שההתאגדויות שלהם נגד אירופה נועדו "לשטח את שדה הקרב" כדי לזכות בוויתורים מאירופה. טראמפ בדומה, מקבל את הקרדיט של ההמון.

אין ספק שמדובר בשינוי דרסטי בהשוואה לדיפלומטיה של "פוליטיקלי קורקט" שהתרגלנו לראות בעשורים האחרונים. למעשה, יש אומרים שההישג המשמעותי ביותר של פוליטיקה זו היה לשמר את המצב הקיים, ושזו הייתה מטרתה. אם נסתכל למשל על הסכם הגרעין שנחתם עם איראן, קשה לנער את ההרגשה שאובאמה היה מוכן לעשות (כמעט) הכל על מנת להגיע לחתימה, שרק דוחה את הגרעין של אירן במספר שנים. ואת כל ימי גיבוש ההסכם ליוותה ההרגשה שאם רק ייאמר משהו שיכעיס את האיראנים, הם עלולים לפרוש ממנו.

אך הנה מגיע טראמפ ובמאי 2018 בועט בהסכם, פורש ממנו ואומר שיחזיר את הסנקציות, ועל הדרך לא חוסך באמירות שליליות ביותר ואף מאיימות. שלא לדבר על החלפת המהלומות המילוליות שלו מול קים בצפון קוריאה, שהביאה ממש בימים אלו לפגישה היסטורית ולהסכמה כי הצפון קוריאנים יתפרקו מהנשק הגרעיני. ימים יגידו אם יש ממש בהצהרות ובהסכמות האלו, אך ניתן לראות שהתנהלות "גסה" או פחות "תקינה" מצליחה להביא את הצד השני להפחתה מפתיעה ומשמעותית במחיר.

נראה כי מנהיגים ברחבי העולם מתחילים לאמץ את הדוקטרינה הזו של טראמפ. דוגמא לכך אפשר למצוא באיטליה לאחרונה, עם ההצהרות של סלביני שר הפנים החדש ממפלגת "הליגה" הימנית, על גירוש מאסיבי של פליטים. לא פוליטקלי ולא קורקט אלא יריקה בפרצופם של מרקל, מקרון ואחרים שהובילו את הקו הליברלי של השנים האחרונות. ההצהרות אמנם מיועדות בעיקר לאוזני הבוחר האיטלקי, אך הן בהחלט מכוונות גם לבירות אירופה. ייתכן שבסופו של דבר האיטלקים יקבלו מהאיחוד תוצאת ביניים: לא ממש גירוש מאסיבי אבל טוב יותר מהמצב התקוע הנוכחי, ממש כמו משא ומתן בשוק.